<h1>סמ"ק מצוריך סימן קפ"א</h1>
<h2>דף כד:</h2>
לגרש את האשה דכתיב (דברים כ"ד) כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. ערות דבר כגון עוברת על דת משה מאכילתו דבר שאינו מעושר ומשמשתו נידה ולא קוצה לו חלה ונודרת ולא [מ]קיימת, וכגון עוברת על דת יהודית שיוצאת וראשה פרוע ואפילו קלתה על ראשה אם יוצאה לרשות הרבים ולדידן שבכה שקורין הוטלי"ן במקום קלתהא) אבל מחצר לחצר דרך מבוי שרי, וטווה וורד כנגד פניה פר"ח שטוה צמר אדום על פניה כדי שיפול אדמומית על פניה, ומשחקת עם הבחוריםב), ואמרינן בתוספתא (כתובות פ"ז ה"ו) שצריכה התראה להפסידה כתובתה ואם לא התרו בה יוציא ויתן כתובה, ומתקנת רבינו גרשום ז"ל אינה יוצאת אלא אם כן יש עדים בדברג). וא"ר שלמדנו עיקר גירושין מן התורה ממקרא זה והיה אם לא תמצא חן כו' מלמד שאינו מגרש אלא מרצונו ואם גרש שלא ברצונו אינה מגורשת אבל האשה מתגרשת אפילו שלא מרצונה, אבל יש שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס, פירוש ריח הפהד), ומשומד [ואותן שכופין להוציא בפרק המדיר (כתובות דף ע"ב)] מכריחין אותו על ידי גוים לעשות מה שיאמר ישראל, וצריך שיאמר רוצה אני. מבטל מודעות קודם הנתינהה), וגם יקראו הגט ב' פעמים [אחד] לפני הנתינה [ואחד לאחר הנתינה], וכתב מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתיבה ולא בדבר אחר ובכלל זה שיהיה הקלף והדיוו) משל בעלז) וגם אמרינן בפרק גט פשוט (ב"ב דף קס"ז) שצריך שיפרע הבעל שכר הסופר מן הדין אלא התירו חכמים שתתן האשה שכר הסופר שלא תתעגן והקנו חכמים שכר זה לבעל דהפקר בית דין הפקר ומתקיים בזה ונתן כמו שאמרו בגיטין פרק בתרא (דף פ"ז). לה שיהיה נכתב לשמה, ועוד דדרשינן לה ונתן לה ולא לה ולחבירתה שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד. ספר כריתות שיהא עניין אותו ספר כתוב מעניין גירושין כדאמרינן (גיטין כ"א) לספירת דברים בעלמא הוא דאתא וגם דרשינן (שם) מספר כריתות דבר הכורת בינו לבינהח) ולא ישאר עליה רשות הבעל ואם עדיין לא נכרת בינו לבינה כגון שאמר על מנת שלא תשתה יין לעולם אין זה כריתות כדפירש בהגה"ה. ונתן בידה מלמד שאינה מגורשת עד שיתן הגט לידה או ליד שלוחה שהוא כידה או לחצירה שהכל הוא כידה, אבל אם הגט מונח על הארץ ואמר לה טלי גיטך מעל גבי הקרקע ונטלתו משם הרי זה אינו כלום וכן אם היה הגט קשור על ידו או על יד שלוחו ונטלתו משם אינו כלום אבל הרכין לה בגופו או הטה ידו עד ששילפה הגט הרי זה גט. א)0ואפילו שערה מכוסה במטפחת, לשון ס"ג. ב)0או שטוה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם, או שתובעת תשמיש בקול רם מבעלה או ששכינותיה שומעות אותה מדברת על עיסקי תשמיש או שהייתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה עכ"ל ס"ג. ג)0ואפילו התרו בה ואפילו בכתובתה לשון ס"ק. [פירוש עברה בינו לבינה וידע שהיא עוברת על דת והתרה בה בלא עדים וחזרה ועברה הוא טוען שעברה אחר התראה והיא אומרת לא עברה כלל ולא התרה [בי] (כי) אם רצה להוציא הרי זה נותן כתובה אחר שתשבע שלא עברה שאם תודה שעברה אחר ההתראה אין לה כלום עכ"ל מיימון (פכ"ד מאישות), אם יש עדים והתראה שעברה על דת תפסיד כתובתה ואין לה לא עיקר ולא תוספת ולא תנאי מתנאי כתובה ואין מוציאין מן הבעל דבר ממה שאבד או נגנב מנכסי צאן ברזל שלה ואין צריך לומר נכסי מלוג, וכן מי שזנתה תחת בעלה אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת, וכל אחת מהן נוטלת הנמצא מנדוניאתא ויוצאה, ואין הבעל חייב לשלם לא מה שפחת ולא מה שאבד. כיצד היא יוצאה משום שם רע שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראים שהייתה שם עבירה אע"פ שאין שם עבירה ברורה בזנות, כיצד שהיתה בחצר לבדה וראו אחד יוצא ונכנס ומיד בשעת יציאתו מצאו אותה עומדת מעל המטה והיא לובשת את הסינור, שעזרא תיקן שתהא אשה חוגרת בסינר בתוך ביתה משום צניעות אם לא חוגרת אינה עוברת על דת ולא הפסידה כתובתה, או חוגרת חגורתה או שמצא [רוק] לח למעלה [מן הכילה] כדאיתא פרק ב' דיבמות (דף כ"ד), ובירושלמי [כתובות פ"ז ה"ו] מוסיף או שהיו שניהם יוצאין ממקום אפל או מעלין זה את זה מן הבור וכיוצא בו או ראו אותן מנשקין או מגפפין זה את זה או שנכנסו וסגרו את הדלת וכיוצא כדברים אילו, אם רצה להוציא תצא בלא כתובה ואין זו צריכה התראה, והעוברת על דת משה או על דת יהודית וכן זו שעשתה דבר מכוער אין כופין את הבעל להוציא אלא אם כן רוצה מדעתו. הגה"ה מתשב"ץ, ועוברת על דת אסור לבעל לקיימה שהרי בעיא היא בסוטה פרק ארוסה (דף כ"ה) אם הבעל יכול לקיימה ולא פשט מידי אע"ג שהספר אומר לשם סתמא דמילתא כיון דעוברת על דת היא מינח ניחא ליה, דמשמע אם היה רוצה הבעל לקיימה ולא היה מקנא לה מותר אנן אשינויי דחיקא לא סמכינן, ועוד ראייה מפרק (קמא) [בתרא] דגיטין (דף צ') כשם שיש דעות במאכל כך יש דעות באנשים כו' עד ויש לך אדם שזבוב נופל בתוך התמחוי ומוציאו ואוכל מה שבתוכו כמו כן יש מדות אדם רע שראה אשתו יצאה וראשה פרוע וטווה בשוק וערומה משני צידיה ורוחצת עם בני האדם כזו מותר לגרשה מן התורה, אבל אם אין יודעין הדבר כי אם על פיה ושואלת תשובה מותר לקיימה כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר, הגה"ה מיהו בכתובות לא משמע כן, עכ"ל תשב"ץ (סי' תס"ח). ואשה שנתגרשה משום פריצות אין ראוי לאדם כשר לישאנה שזה מוציא רשעה מתוך ביתו וזה מכניסה עכ"ל מיימוני. ולא יוציא אם רוצה עד שיבואו עדים ויעידו שזינתה אשתו זאת בפניהם מרצונה אז ודאי כופין אותו להוציא. רבינו תם תפס לו שיטה אחרת בעניין זה ברוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר הואיל ומכוער הדבר תצא, ומפרש תצא מרוכל אם גרשה זה ונשאת אחר כן לרוכל שהרי זה קול דלפני נישואין אבל מן הבעל לא תצא דלקלא דבתר נישואין לא חיישינן. עכ"ל ס"ג]. ד)0בפרק המגרש (דף פ"ח) אמר רב נחמן אמר שמואל גט המעושה בדיני ישראל כשר פירוש בדין כגון האומר איני זן ומפרנס (אבל) [או כל] אותן השנויין בפרק המדיר שכופין אותו להוציא, ושלא כדין פסול ופוסל, בגוים בדין [פסול ופוסל ושלא בדין] אפילו ריח הגט אין בו, מתוך הירושלמי [גיטין פ"ט ה"ט] משמע דבגוים תמצא כשר כגון ששוטרי גוים תופסין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך, וצריך שיאמר אני רוצה עכ"ל תוספות מס"ג. ה)0שאמר רב ששת פרק אומר עלי (ערכין דף כ"א) האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעין מודעא פירוש מי שאמר בפני שנים בצנעא גט שאני כותב לאשתי בטל הוא ואחרי כן נותנו לה בפני שנים אחרים זו היא מסירת מודעא על הגט והגט בטל לשון ס"ג. ו)0והקולמוס ואם הקולמוס משל אחרים אינו פסול בכך שהרי בעל הקולמוס אין לו בשביל כך בגט כלום כיון שמן הקולמוס לא נשאר כלום בגט כמו שנשאר מן הדיו עכ"ל סר"ב. ז)0ואם אין לו (לא) יקנה דהא בעינן וכתב ונתן והוא הדין אם כותב הסופר במצות הבעל שהוא כשר ובלבד שיתננו אחרי כן לבעל להיות שלו, (כתבו) [כדתנן] (הסופר) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח כו' משמע שהסופר כותב משלו אבל יותר הוא טוב ליתנו לבעל תחילה כדי שלא ישכח הסופר ליתנו אחרי כן לבעל. עכ"ל ס"ג. ח)0שלא ישים שום תנאי בגט שתהא אגידא ביה כלל לאחר נתינת הגט כגון אם אמר הרי זה גיטך על מנת שלא תשתה יין ושלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות עכ"ל ס"ק.
<h2>דף סד:</h2>
אמרינן במסכת נידה (דף י"ב) הנושא אשה ונמצא שאין עליה ווסת קביעה לנדתה ולא תרגיש בעצמה עד שתראה דם הרי זה לא תשמש אלא בשתי עדים שבודקת בהן אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש חוץ מן העד של איש שמקנח בו עצמו, ואע"פ שמום גדול הוא לא הפסידה כלום שהרי בודקת עצמה תחילה ומשמשת, הרי שבדקה עצמה ונבעלה ובעת שקנחה עצמה היא והוא (ו)נמצא דם על עד שלה או על עד שלו אם אירע זה פעם (אחד או עד) [אחר פעם] ג' פעמים זו אחר זו אסורה לישב עם בעלה ותצא בלא כתובה לא תוספת ולא עיקר ואין לה תנאי מתנאי כתובה שהרי אינה ראוייה לשמש ויוציא ולא יחזיר עולמית שמא תתרפא ונמצא שלא גמר לגרשה בשעת גירושין, ומותרת להנשא לאחר כמו שבארנו בעניין הנדה, במה דברים אמורים כשהיתה כך מתחילת נישואיה ומבעילה ראשונה ראתה דם, אבל אם אירע לה חולי זה אחר שנשאה נסתפחה שדהו לפיכך אם בעל ולא מצא דם ואחר כך חזרה להיות רואה דם בכל שעת תשמיש יוציא ויתן כתובה כולה ולא יחזיר עולמית כמו שבארנו. בפרק הבא על יבמתו (יבמות ס"ד) פסקינן כרבי דאמר נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא, עכ"ל ס"ג.
<h2>דף קיב:</h2>
וחרש מעיקרו כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה, בין חרש בין פיקח שנשתתק בודקין אותו ג' פעמים ואם אומר על לאו לאו ועל הן הן כותבין גט לאשתו על פי רמיזתו ובסירוגין דאמרינן ליה תרי לאו וחד הן או חד הן ותרי לאוא). א)0בפירות של ימות החמה בימות הגשמים כגון שפליש"א בלע"ז וצירקש"א עכ"ל.
<h2>דף קיג:</h2>
נערה המאורסהא) היא ואביהב) מקבלין גיטה והוא הדין לקטנה אבל שאינה יודעת לשמור גיטהג) אינה יכולה להתגרשד), פירש רש"י אפילו על ידי אביה ורבינו תם פירש דמתגרשת על ידי אביהה), ונשתטית לא יוציאו), וקטנה שנשאת אין אביה מקבל גיטה אך היא תקבל אם היא יודעת לשומרו. א)0הגה"ה, פ"ה ודווקא מן האירוסין אבל מן הנשואין היא ולא אביה דמשנישאת אין לאביה רשות בה עכ"ל, ופירשו התוספות והוא הדין קטנה שנשאת, בירושלמי דמסכת גיטין אמר רבי יוחנן איזוהי קטנה שיכולה להתגרש כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר, עכ"ל שיטת שנ"ץ. ב)0[פ"ה או היא או אביה]. ג)0[פירוש נערה המאורסה]. ד)0[דהא שוטה היא ואומר ר"י ושלחה וכו' מי שמשלחת ואינה חוזרת]. יצתה זה [כו'] בפרק חרש (יבמות קי"ג). ה)0אע"פ שאינה יודעת לשמור גיטה והורה כן הלכה למעשה ודקדק מההיא דפרק חרש (יבמות קי"ג) דמפרש התם רבי ינאי טעם אחר משום דכתיב ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש עצמה יצאה זו שאין לה יד לגרש עצמה ולפי אותו טעם הרי זה יש לה יד אביה שהוא כידה דאפילו היתה פקחת אביה מקבל גיטה כרבנן בין היא בין אביה, ותנא דבי רבי ישמעאל דמפיק לה מושלחה לא פליג אלא בהא דנפקא ליה מקרא אחרינא ויש לתת טעם דכיון שיש לה אב משלחה ואינה חוזרת שאביה שומרה מלחזור, ועוד הביא רבינו תם ראייה מירושלמי [יבמות פי"ד ה"א] דלעיל בתוספות דיש לדקדק כרבינו תם דאי אמרת כשאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מגורשת אפילו על ידי אביה אם כן לענין קידושין נמי לא תתקדש דאיתקש הויה ליציאה, וקצת קשה לפירושו דקשה [דמשמע לכאורה] בהך סיפא דאינה יודעת כולו מיירי בקטנה שיש לה אב ואתיא נמי ככ"ע ופירושו ביש לה אב לא מתוקמא אלא לרבנן דלר' יהודה אי על ידי אביה אפילו אינה יודעת לשמור מגורשת היא (נמי) [ואי] על ידי עצמה אפילו יודעת לשמור אינה מגורשת אבל באין לה מתוקמא שפיר כר' יהודה, עכ"ל שיטת שנ"ץ בפרק האיש מקדש. ו)0[ירושלמי יבמות פי"ד ה"א] דבי רב ינאי אמרו משום גרירא פירוש שנגררת אחר כל אדם וינהגו בה מנהג הפקר, משמע שרב ינאי אוסר לכתחילה בשוטה אפילו יש לה אב משום הפקר אבל בקטנה מודה שאין שם הפקר וגם יכולה לשמור גיטה כשיש לה אב, רב זעירא ורב אילעא תרווייהו אמרו נשטתית לא יוציא שאינה יכולה לשמור גיטה, עכ"ל ס"ג. בירושלמי [שם] יש מאי טעמא דמאן דאמר שוטה אינה מתגרשת דבי רב ינאי אומרים מפני גרירא ורב זעירא ורב אילעא תרוייהו אמרו מפני שאינה יכולה לשמור גיטה ובעי מאי בינייהו איכא בינייהו דאם עבר וגרש יש לה אב ויכולה לשמור גיטה עתים שוטה עתים חלומה, פירוש חכמה. והכי פירושו, עבר וגרש למאן דאמר משום גרירא מגורשת דכיון דלא הויא האי איסורא אלא מדרבנן שרי בדיעבד ולמאן דאמר משלחת וחוזרת אינה מגורשת דכיון דהוי האי איסורא דאורייתא אסור אפילו דיעבד, יש לה אב ויכולה לשמור גיטה למאן דאמר משום גרירא אסור לגרשה לכתחילה למאן דאמר משלחת וחוזרת אפילו לכתחילה מתגרשת דזו אינה חוזרת דאביה משמרתה מלחזור, עתים שוטה עתים חכמה למאן דאמר משום גרירא אסור לגרשה לכתחילה דילמא ינהגו בה מנהג הפקר למאן דאמר משום דמשלחת וחוזרת זו אינה חוזרת ומתגרשת כפירוש רבינו תם דאביה משמרה היטב, ואע"ג דפריך דמשום גרירא אסור הני מילי בגדולה והיא שוטה לפי [שיש לה] תאוה ובני אדם להוטים אחריה דניהי נמי דאינה חוזרת מכל מקום איכא למיחש משום גרירא אבל קטנה דלאו בת תאוה היא ליכא למיחש כלל ומתגרשת, עכ"ל תוספות בפרק האיש מקדש (דף מ"ג).
<h2>דף קיח:</h2>
וכשהעדים חותמין בגט צריך שלא יהא הסופר אחד מהם דאמר התם [חתם] סופר ועד פסול, וגם אם אמר הבעל לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו פסול כדאמרי' (גיטין דף ע"ב) עד שישמע קולו לאפוקי ממאן דמכשיר באומר אמרו, ואע"ג דהוו תרי חומרי דסתרן אהדדיא) כיון שלא נתברר לנו הלכה כמאן צריך לזהר משניהם. ולא ישלח אדם כתב ידו לסופר ולעדים לכתוב לו גט ולחתום בין שהוא חרש בין שהוא פיקח אבל אשה יכולה לעשות שליח לקבלה מתוך הכתבב). א)0פי' של דבר האומר אומר אמרו כשר חתם סופר ועד אחד פסול שאם היינו מתירים חתם סופר תצא חורבא מן הדבר שפעמים יאמר לשנים אמרו לסופר כתוב ולעדים חתומו ומדאגה שלא יתבייש הסופר שדומה שאינו ראוי לחתום מחמת כן יאמר לסופר לחתום וכן לא צוה הבעל ולדברי הפוסל אומר אמרו חתם סופר ועד כשר אם כן החומרות האילו סתרן אהדדי עכ"ל. ב)0פי' יכולה להרשות לאדם לקבל גיטה בעיר אחרת אע"פ שאינו שומע קולה על פי עדים שישמעו שהיא מתרצה בכך והם יכתבו וישלחו (לן) [לו], שבכל מקום שידוע לנו שהיא רוצה בכך מועיל בלא שמיעת קול כדאמרינן ביבמות בסוף האשה שהלכה [קי"ח ע"ב] שהיה יכול לזכות גט לאשתו במקום יבם משום סניא ליה אלא מפני שלפעמים אוהבת אותו, וכן תן גט זה לאשתי אם הוא זכות לה שטר שחרור לעבד לא היה יכול לחזור בו דזכין לאדם שלא בפניו ואע"פ שאינו אומר כלום וכן כתב רבינו יהודה בשם ר"י עכ"ל ס"ג. ומעשה בא לפני ר"י מניקול"א באשה אחת שזנתה מרצון מגוי ונשתמדה וחזרה בה והלכה למדינת הים ובאה אמה וקבלה על חתנה שנשא אשה אחרת ולא חפץ לגרש בתה הבעלת תשובה וכפת הרב ז"ל עד שגרשה מרצונו והוא עשה עצמו שליח לקבל גיטה מידו שלא בפניה לפוטרו מיד, וכן הזקיקו לומר לו זכה והתקבל גט לפלונית והרי היא מגורשת ממנו ותהא מותרת לכל אדם, ושוב אמר לו מיד עשה עוד שליח להולכה דלימטי גיטה לידה למדינת הים מפני לעז מפני שאינו בקי אע"פ שאינו צריך כי נראה לי דכל כהאי גוונא שהיא זכותה ואין בו חובתה זכין ומקבלין לה גיטה שלא בפניה ומותרת מיד לשוק, ורבינו יהודה ממיי"ש אמר שאין זכין לה גט לקבלו שלא בפניה אלא לה[א] שאם רצה הבעל לחזור שאינו יכול לחזור מיהו אינו מגורשת עד דמטי גיטה לידה אבל גדולי צרפת רבים מהם הודו להרב מניקול"א, וגם פסק הר"י מניקול"א מן הזורק גט לאשתו בחצר אשר הערוך אומר שאינו גט עד שיגיע לידה והוא אומר דהרי הוא גט ומיד היא מגורשת אפילו נמחק או נשרף ולא בא שוב לידה אפילו מדרבנן, עכ"ל ר"י מניקול"א והעתקתיו מכתב ידו.
הג"ה מן מיימון [פ"ט מהלכות גירושין הכ"א]. בעל שנתן גט לאחר ואמר לו זכה בגט זה לאשתי כדי שלא תפול לפני יבם ומת הבעל קודם שיגיע הגט לידה הרי זו ספק מגורשת שרוב הנשים זכות להם כשלא יפלו לפני יבם ולפיכך הרי זו ספק מגורשת אע"פ שלא היגיע [הגט] לידה הואיל וזכה לה בו אחר. אמר לעדים לאחר י"ב חודש כתבו גט ותנו לאשתי או שאמר להם כתבו ותנו גט לאשתי לאחר י"ב חודש הרי אילו כותבין לאחר זמן שקבע ונותנין לה ואם כתבוהו בתוך הזמן אע"פ שנתנו לה לאחר זמן שאמר אינו גט, כתבוהו אחר הזמן שאמר ומת קודם שינתן לה אינו גט, ואם לא נודע אם מיתה קודמת לנתינת הגט או נתינת הגט קודמת למיתה הרי זו ספק מגורשת. [פ"ח ה"א] המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת, והמגרש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת בשעת שיתקיים התנאי ולא בשעת נתינת הגט לפיכך יש לבעל לבטל הגט או להוסיף על תנאו או להתנות התנאי אחר כל זמן שלא נתקיים התנאי הראשון ואע"ג שהיגיע הגט לידה אינה מגורשת ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה גט ולכתחילה לא תינשא עד שתתקיים התנאי, ואם נישאת לא תצא אלא אם כן [לא] נשאר בידה לקיימו שהרי בטל הגט ואם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך או שאמר הרי את מגורשת על מנת כך וכך כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע הגט לידה ואם אבד או נשרף ואפילו מת הבעל קודם שיתקיים התנאי הרי זו מקיימת התנאי אחר מותו וכבר נתגרשה משעת נתינת הגט ויש לה להינשא לכתחילה שאע"פ שעדיין לא נתקיים התנאי ואין חוששין שמא לא (נתקיים) [יתקיים] התנאי הואיל והיה התנאי מעכשיו או בעל מנת. כיצד מגרש [אדם] על תנאי לא שיאמר כתבו גט לאשתי על תנאי או כתבו ותנו לה על תנאי ואין צריך לומר שלא יכתוב בתוך הגט על תנאי זה גרש פלני את פלונית אלא כיצד יעשה אומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום וכותבין גט כשר בלא שום תנאי בעולם ואחר כך נותן הגט לה ואומר הרי זה גיטך הרי את מגורשת על זה על מנת כך או [יאמר להם] או לשלוח(ת)ו [תנו לה] גט זה על מנת כך וכך, כתב התנאי בגט אחר שכתב התורף בגט הרי זה כשר בין שכתבו קודם חתימת העדים בין שכתבו אחר חתימת העדים אבל אם כתבו קודם התורף אפילו כתב על מנת כך הרי זה ספק מגורשת. עכ"ל המיימון.
